פסק-דין בתיק ת"א 25882-07-10

פתח דבר

1.      עסקינן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 8, גוש 17564 מאדמות כפר מנדא, בשטח 26,281 מ"ר (להלן: "החלקה" או "חלקה 8"), ולקביעת תשלומי איזון. החלקה היא בבעלות משותפת של קרן קיימת לישראל (להלן: "קק"ל") המיוצגת בתביעה זו על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") ושל הנתבעים 2-20. הנתבעת 1 צורפה בטעות כנתבעת בתביעה זו על אף שאין לה זכויות בחלקה ולפיכך בישיבת יום 5/7/11 ביקש ב"כ המנהל למחוק את התביעה נגדה.

2.      בהתאם לנסח רישום המקרקעין, קק"ל היא הבעלים של 8,390 מ"ר בחלקה, הנתבעים 2-14 הם הבעלים של 4,750 מ"ר ואילו הנתבעים 15-20 הם הבעלים של יתרת הזכויות בחלקה בשטח של 13,681 מ"ר.

3.      לכתב התביעה צירף המנהל תשריט חלוקה מוסכם (נספח ג' לכתב התביעה) וטען, כי על אף ההסכמה לפירוק השיתוף בהתאם לתשריט זה, התביעה הוגשה נוכח סירובם של הנתבעים לשלם לו תשלומי אזון. ואכן, בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה ביום 10/1/11 הודיעו הצדדים כדלקמן:

"מוסכמת עלינו החלוקה שנערכה ע"י המנהל ביום 3/8/09 ושסומן כמספר עבודה 510/11 (נספח ג' לכתב התביעה - ע.ט.). המחלוקת מתמקדת בשאלה אם מגיעים למנהל תשלומי איזון אם לאו".

בהקשרזה העלו הנתבעים שתי טענות: הראשונה נוגעת לפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בעכו ביום 8/7/87 במספר תביעות פירוק שהגיש המנהל ולתשריט חלוקה שצורף לאותו פסק דין ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. לטענת הנתבעים, פסק דין זה פירק את השיתוף גם בחלקה 8 נשוא הדיון, ועל כן, מנוע המנהל מלהגיש תביעה נוספת בעניין זה, והחלוקה בתשריט שצורף לאותו פסק דין מחייבת את הצדדים גם היום.

לחלופין, טענו הנתבעים, כי בין הצדדים נערך הסכם פירוק ולפיו החלקה חולקה למגרשים בהתאם לתשריט שצורף לפסק הדין, ולאורך השנים התנהגו הצדדים ופעלו בהתאם לאותו תשריט חלוקה מוסכם.

נוכח המחלוקת שנותרה בתיק, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית, וקבעתי את התיק לישיבת קדם משפט לאחר תצהירים.

4.      ביום 5/7/11 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת במהלכה ביקשו הצדדים לקבוע את התיק להוכחות. נוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בישיבה הקודמת, קבעתי בהחלטה מאותו יום, כי ההוכחות יתנהלו בשאלה אם פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בעכו פירק את השיתוף בחלקה 8 וכן בשאלה אם נערך בעבר הסכם לפירוק השיתוף בחלקה ואם ניתן לראות בהתנהלות הצדדים לאורך השנים הסכם לפירוק השיתוף, אשר שולל מקק"ל את הזכות לדרוש ולקבל תשלומי איזון.

פסק הדין בבימ"ש השלום בעכו

5.      מהראיות שהובאו לפני עולה, כי בשנת 1987 הגיש המנהל לבית משפט השלום בעכו מספר תביעות לפירוק השיתוף במקרקעין שהמדינה או קק"ל היו בעלים בהם במשותף עם אנשים פרטיים. לתביעות אלה צורף תשריט חלוקה (נספח ת/1) ממנו עולה, כי חלקה 8 חולקה לארבע חלקות משנה; תת חלקה 8/1 בשטח 13,141 מ"ר שיועדה לנתבעים 15-20, תת חלקה 8/2 בשטח 5,613 מ"ר ותת חלקה 8/3 בשטח 2,697 מ"ר, שיועדו לקק"ל ותת חלקה 8/4 בשטח 4,750 מ"ר שיועדה לנתבעים 2-14.

בעקבות הגשת התביעות לפירוק השיתוף לבית משפט השלום בעכו, ניתן ביום 8/7/87 פסק דין המורה על פירוק השיתוף בהתאם לתשריט ת/1, בכל החלקות נשוא התביעות. בפסק הדין קבע כב' השופט ברלינר כדלקמן:

"אני מורה על חלוקה בעין של כל החלקות נשוא התובענה על פי מה שביקש התובע וכאמור בתוכנית א'".

6.      הנתבעים טוענים, כי בתשריט החלוקה שקיבל תוקף של פסק דין בשנת 1987 מופיעה חלקה 8 ודרך חלוקתה ולפיכך יש לראות בתשריט זה ובפסק הדין כמתייחסים גם לפירוק השיתוף בחלקה 8. מאחר שתשריט החלוקה המוסכם היום מבוסס על חלוקה מכוח פסק דין שניתן בשנת 1987 ומאחר שבמועד החלוקה המקורית כל שטח החלקה היה חקלאי, לא מגיעים למנהל תשלומי אזון.

המנהל טען מנגד, כי התשריט (ת/1) ופסק הדין של השופט ברלינר אינם מתייחסים לחלקה 8, אלא לחלקות 9-22. בעניין זה הם מפנים לטבלה המסכמת שבצד ימין של התשריט, שאינה כוללת את חלקה 8, וכן לקו השחור העבה שתחם את החלקות שלגביהן התייחס פסק הדין. לשיטתו, יתכן שבאותה תקופה הועלתה הצעה לפירוק השיתוף בחלקה 8 באופן ששורטט במוצג ת/1, אך לא הייתה כל חלוקה שקיבלה תוקף של פסק דין. 

7.      בהקשר זה עדיפה בעיניי עמדתו של המנהל. מעיון בפסק הדין לא ניתן לדעת לאלו חלקות הוא מתייחס והאם הוא חל על חלקה 8. הצדדים אף לא הצליחו לאתר את כתבי התביעה שהגיש המנהל בכל אחד ואחד מהתיקים נשוא פסק הדין ולכן לא ניתן לדעת אם בכתבי תביעה אלה, שעמדו בבסיס פסק הדין, עתר המנהל לפירוק השיתוף בחלקה 8. יתרה מכך, אף אחד מהצדדים לא יכול היה להעיד, באופן פוזיטיבי ומידיעתו האישית, אם כתבי התביעה שהגיש המנהל בשנת 1987 התייחסו גם לחלקה 8. על כן, הקביעה אם פסק הדין משנת 1987 מתייחס גם לחלקה 8 תתבסס, נוכח הנסיבות, על עיון בתשריט החלוקה עצמו והתנהלות הצדדים מאז ועד היום.

לטעמי, עיון בתשריט עצמו והתנהלות הצדדים לאורך השנים מלמדים כי פסק הדין אינו חל על חלקה 8 והצדדים עצמם לא ראו בו פסק דין הקובע את פירוק השיתוף בחלקה 8. מעיון בתשריט החלוקה עולה, כי הטבלה המפרטת את מספרי החלקות, תתי החלקות והשיוך של כל תת חלקה לאדם זה או אחר, אינה מתייחסת לחלקה 8, עובדה שאינה תומכת בטענת הנתבעים לתחולת פסק הדין על חלקה 8. אילו פסק הדין התיימר לחול גם על חלקה 8, לא הייתה כל סיבה לגרוע חלקה זו מהטבלה המסכמת.

יתרה מכך, עיון מדוקדק בתשריט מלמד, כי החלקות שהוא התייחס אליהן נתחמו בקו שחור עבה, להבדיל מחלקה 8 שלא נתחמה בקו כאמור. השוואת החלקות שנתחמו בקו שחור עבה עם הטבלה המסכמת מעלה, כי קיימת התאמה מלאה בין אלה לבין החלקות שפורטו בטבלה המסכמת. גם עובדה זו תומכת בטענת המנהל שפסק הדין אינו מתייחס לחלקה 8.

זאת ועוד, מאז מתן פסק הדין בשנת 1987 אף אחד מהבעלים במשותף בחלקה 8 לא פעל לרישום החלוקה בוועדה המקומית לתכנון ובניה, בלשכת רישום המקרקעין או בכל מוסד אחר. אילו סברו הצדדים, כי פסק הדין חל גם על חלקה 8, סביר להניח שהם היו פועלים לרישום החלוקה במוסדות הרלבנטיים.